החלטה בתיק רע"א 5296/13

           בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (כב' השופט ע' גרוסקופף) מיום 8.4.2013 בתנ"ג 11266-07-08, בגדרה אושרה בקשתם של המשיבים להגיש נגד המבקשים תביעה נגזרת בשם חברת פסיפיקה אחזקות בע"מ (להלן: החברה).

דיון חוזר בבית המשפט המחוזי או בקשת רשות ערעור?

1.        טרם אדרש לגופם של דברים, אתייחס תחילה לשאלה דיונית מקדמית הנוגעת לדרך ההשגה המתאימה על החלטתו של בית משפט קמא.

2.        ככלל, הדרך להשיג על החלטה אחרת של בית משפט מחוזי בעניין אזרחי היא הגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון (סעיף 41(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984) (להלן: חוק בתי המשפט)).

           בשנת 2010 נחקק תיקון 59 לחוק בתי המשפט, בגדרו נקבעו הסדרים שונים הנוגעים להקמת המחלקה המכונה "בית המשפט לעניינים כלכליים". ההוראה הצריכה לענייננו היא בסעיף 41(ה) לחוק בתי המשפט, הקובע כדלקמן:

(ה) (1) על אף האמור בסעיף קטן (ב) ובסעיף 8(ד) לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006, לא תינתן רשות ערעור על החלטת בית משפט מחוזי לאשר תובענה ייצוגית לפי פרט 5 לתוספת השנייה לחוק האמור או לאשר תביעה נגזרת לפי סעיף 198 לחוק החברות, התשנ"ט-1999;

(2) לבקשת בעל דין, יקיים בית המשפט דיון חוזר בהחלטה כאמור בפסקה (1) בהרכב של שלושה שופטים; מצא ההרכב כי בקשה לדיון חוזר מעלה עניין שיש בו חשיבות, רגישות או חידוש מיוחדים, רשאי הוא להורות על העברת הדיון בו לבית המשפט העליון אשר ידון בבקשה לדיון חוזר כאילו היתה ערעור על ההחלטה; על החלטת ההרכב לפי פסקה זו לא תינתן רשות ערעור;

(3) אין באמור בסעיף קטן זה כדי לגרוע מזכותו על פי דין של בעל דין לערער על החלטה כאמור בפסקה (1) במסגרת ערעור על פסק הדין.

           הנה כי כן, על פי סעיף 41(ה)(1), לא תינתן רשות ערעור על החלטת בית משפט מחוזי לאשר תביעה נגזרת. הדרך הנכונה להשיג על החלטה מסוג זה קבועה בסעיף 41(ה)(2), והיא הגשת בקשה מצד בעל הדין לקייםדיון חוזר בפני הרכב של שלושה שופטים.

3.        חשובה לענייננו הוראת המעבר הקבועה בסעיף 13 לתיקון 59, אשר זו לשונה:

תחילה ותחולה

13.  תחילתו של חוק זה ביום ח' בטבת התשע"א (15 בדצמבר 2010), והוא יחול על הליכים שהוגשו לבית משפט מיום זה ואילך.

           על רקע הוראה זו, התעוררה השאלה האם התיקון חל על הליכים עיקריים אשר נפתחו מיום 15.12.2010 ואילך? או שמא הגשת הבקשה שלפניי היא בבחינת "הליך שהוגש לבית משפט", באופן המחיל לגביה את הוראות התיקון?

           שאלה זו היא בעלת נפקות לענייננו, שכן הבקשה לאישור התביעה הנגזרת הוגשה לבית המשפט המחוזי ביום 24.7.2008, למעלה משנתיים לפני יום תחילתו של החוק ב-15.12.2010. משכך, ככל שתחולת הוראת היא על הליכים עיקריים שהוגשו לבית המשפט לאחר היום הקובע, אזי הדרך הנכונה להשיג על החלטת בית משפט קמא היא בדרך של הגשת בקשת רשות ערעור לבית משפט זה, כפי שאכן נהגו המבקשים. מנגד, אם עצם ההשגה על החלטת בית המשפט המחוזי לאשר את התביעה הנגזרת היא בבחינת "הליך שהוגש לבית משפט", אזי יש להשיג עליה בדרך של בקשה לקיים דיון חוזר, בהתאם להוראת סעיף 41(ה)(2) לחוק, כטענת המשיבים.

4.        סוגיה זו נדונה ברע"א 6270/11 משעור נ' רוזנברג (23.10.2011), בה התבקשה רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי, אשר דחה את בקשת המבקש לקיים דיון חוזר בהחלטה לאישור תובענה ייצוגית, בנימוק שתיקון 59 אינו חל באותו מקרה, מאחר שהבקשה לאישור התובענה הייצוגית הוגשה בשנת 2002. השופט (כתוארו אז) גרוניס דחה את בקשת רשות הערעור, וקבע כלהלן:

"את המונח הליך יש לפרש כמתייחס לפתיחה של הליך עיקרי, ובענייננו להגשת בקשה לאישור תובענה ייצוגית. לו הייתה עמדתו של המבקש מתקבלת, ספק אם היה כלל צורך בסעיף התחולה לתיקון 59. זאת, שכן כל בקשת ביניים שהייתה מוגשת במסגרת הליך הייתה מכניסה את ההליך לגדר תחולת התיקון לחוק" (הדגשות הוספו - י"ע).

           קיצורו של דבר, שבדין נהגו המבקשים בהגישם את בקשת רשות הערעור שלפניי. לא נעלמה מעיני ההחלטה הקצרה שניתנה ברע"א 7109/11 רידינק נ' זמיר (30.10.2011), אלא שבהחלטה זו, שניתנה זמן קצר לאחר התיקון לחוק, לא נזכרת כלל הוראת המעבר, כך שאין ללמוד ממנה לענייננו.

העובדות הצריכות לעניין

5.        ביום 24.7.2008 הוגשה בקשה לאישור תביעה נגזרת בשמה של החברה (להלן: הבקשה לאישור או הבקשה). הבקשה הוגשה במקור על ידי המשיב 1 ובהמשך הצטרפו אליו גם המשיבים 2 ו-3, כולם בעלי מניות בחברה. בבקשה נטען כי החברה התקשרה עם חברה רומנית בשם S.C Omega Union Construct S.R.L (להלן: אומגה) בשתי עסקאות לרכישת שתי חלקות מקרקעין בעיר גאלאץ שברומניה (להלן: העסקאות בגאלאץ או העסקאות). בסופו של יום, החברה שילמה לאומגה סכום של 5.25 מליון יורו לצורך רכישת הקרקע וסכום זה ירד לטמיון. נטען כי העסקאות בוצעו ברשלנות על ידי המבקשים, באשר הסכומים שולמו לאומגה מבלי לקבל בטוחה כלשהי, מבלי שהקרקע הייתה רשומה על שם אומגה, מבלי שהחוזה עם אומגה נערך בדרך הקבועה בחוק ברומניה, מבלי לקבל חוות דעת שמאי, מבלי לערוך בדיקה משפטית, ומבלי לערוך דיון כהלכתו בדירקטוריון. התביעה הוגשה כנגד המבקשים אשר כיהנו כאורגנים של החברה במועד ביצוע העסקאות, כלהלן: המבקש 1 שימש כיו"ר הדירקטוריון, המבקשים 7-2 כיהנו כחברי דירקטוריון (המבקשים 4 ו-7 כדירקטורים חיצוניים), המבקש 8 שימש כמנכ"ל החברה והמבקש 9 היה אחראי מטעם החברה לעסקאות החברה ברומניה. הבקשה לאישור הוגשה גם כנגד עו"ד שלמה ולד ז"ל, שכיהן כדירקטור בחברה ונפטר בסמוך למתן החלטתו של בית משפט קמא, ואשר אין חולק כי היה הרוח החיה מאחורי העסקאות בגאלאץ.